גבר ואשה – חללית ובסיס בקרה



אם אנחנו מתבוננים בפנימיות התפיסה היהודית את הבית, ואת תפקידם ומעמדם של הגבר והאשה, אנחנו רואים עקרון מנחה אחד חשוב ועמוק ביותר : י

עפ"י היהדות, לגבר ולאשה יש שוויון זכויות מלא לגמרי- אבל יש להם תפקידים שונים. י

המקור לדיבורים על אפליה בין גבר לאשה ביהדות, הוא אצל אלה שבודאי לא מכירים את היהדות כפי שהיא באמת. י
יש ביהדות הבדלים בהתייחסות לגבר ולאשה , ובחלוקת התפקידים בניהם, אבל שמירה על ההבדלים האלו היא לא אפליה או ביזוי. י
חלוקת תפקידים שונים לגבר, ותפקידים שונים לאשה נובעת דווקא מתוך הבנה מעמיקה למבנה הגופני, הנפשי והרגשי שלהם. י
היהדות דורשת גם מהגבר וגם מהאשה דרישות שמותאמות למבנה הזה. י


במילים איש ואשה – אנחנו מוצאים את האותיות א' וש' שמשותפות להן ומהוות את המילה אש, ומוצאים את האותיות י' וה' שהם שמות ה' י
האות י' – לפי הקבלה מסמלת את כוח הזמן
והאות ה'-לפי הקבלה מסמלת את כוח המקום (עולם החומר) י י
שניהם, הזמן והחומר מהווים את עולמנו. י י
לאיש ניתנו כוחות ה"יוד" – כלומר נדרשת ממנו עבודה רוחנית שקשורה לזמן- כמו תפילה, ולימוד ומצוות שקשורות ללוח זמנים מדויק י
האשה פטורה ממצוות שתלויות בזמן- מהסיבה הפשוטה- שניתן לה תפקיד שונה. י
האשה- קיבלה לתוך אש נשמתה את כוחות ה"הא"- כלומר נדרשת ממנה עבודה רוחנית של תיקון המקום והחומר. י

במילים פשוטות יותר- תפקידו של הגבר לתקן את מימד הזמן בכך שהוא ממלא אותו בקדושה וברוחניות, ותפקידה של האשה הוא לתקן את מימד החומר- בכך שהיא ממלאה אותו בקדושה וברוחניות. י

כאשר שניהם מתחברים בקידושין, ובונים בית על פי התורה - הם
למעשה בונים שלמות של תיקון של הזמן והחומר- כלומר שלימות של תיקון העולם. י


החללית ומרכז הבקרה

אפשר לדמות את הדבר למרכז בקרה המשגר חללית לחלל. י
החללית- בלי מרכז הבקרה המשגר אותה- ערכה כחתיכת פח שאין בה תועלת. י
ומרכז הבקרה- משוכלל ככל שיהיה, אין משמעות לפעולתו- אם לא תשוגר ממנו החללית. י
האשה נקראת "עקרת הבית" -לא משום שיש לה חלוק וכפכפים. י
היא נקראת כך, משום שהיא – עיקר הבית. בסיס האם של שיגור החללית, שבלעדיו שום דבר לא יכול להתרומם. י
זו הסיבה שכתוב בגמרא: "אמר רבי חנילאי- כל אדם שאין לו אשה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה " י י
"אמר רבי אלעזר : כל אדם שאין לו אשה- אינו אדם. שנאמר זכר ונקבה בראם, ויקרא שמם אדם " י

הנשמה בעולם הנשמות העליון- לפני רדתה לעולם הזה הייתה שלמות של גבר ואשה ביחד. י
היא ירדה לעולם כשני חצאים שאמורים לעזור זה לזה לתקן את עצמם כשלמות אחת, כחיבור אחד- וכך, להגיע להשלמת צורתה הרוחנית של הנשמה. י

הנשמה ירדה לעולם הזה כשהיא חסרה וחצויה פיזית , נפשית ורוחנית. עבודת האיחוד שלה, כדי להשלים את עצמה לשלמות סופית נעשית רק דרך החיבור בין הגבר לאשה. י


לא טוב היות האדם לבדו

בבראשית כתוב : " לא טוב היות האדם לבדו." י
כשאנחנו רוצים להבין מהי פנימיותו העמוקה של מושג- אנחנו מחפשים את הפעם הראשונה שהוא הופיע בתורה. שם מרוכזת תמצית המהות של המושג. י
אם כך – המלה "לא טוב" - מופיעה בפעם הראשונה בקשר לבדידותו של האדם. י
"לא טוב היות האדם לבדו "… כלומר מה השורש של "הלא טוב"- כאשר האדם הוא לבדו בלי זיווגו. י
המושג "טוב"- מופיע בפעם הראשונה עם המילה – "אור". י
"וירא אלוקים את האור כי טוב." י
אנחנו לומדים מכאן ש"טוב" - פירושו : אור. י
ואנחנו לומדים ש "לא טוב" - פירושו : היות האדם לבדו. י

כלומר אם האדם לא יהיה לבדו, אלא עם בת זוגו
המצב יהפוך ל"טוב"= אור. י
תמצית האור והטוב היא כאשר הניגודים מחוברים, כששני החצאים מתאחדים והכל הופך לאחדות אחת שלימה. י

אגב, זה גם שורש המושג של הזיווג בין הנשמה לשכינה. הנשמה היא בחינת נקבה, ואור השכינה- בחינת זכר.- בכך עוסק ספר "שיר השירים"

נשמת ישראל בעולם הגשמי הזה - נמצאת במצב הפוך מהמצב בו הייתה בעולם העליון כשהיא קרובה לאור האינסופי של בורא עולם. י
היא ירדה לכאן, ירידה לצורך עליה- כדי להרחיב את הכלי שלה, כדי שיהיה מסוגל לקבל את האור האינסופי- במצב של נצחיות.י
למעשה, כל אדם בפנימיותו, שואף למצב הזה….לכל אחד יש רושם שנשאר טבוע בנשמתו מהחוויות שחוותה נשמתו בעולם העליון לפני שירדה לעולם הזה. י
כאשר אנחנו אומרים "יהיה טוב"- אנחנו בעצם מתכוונים לאותה הרגשה של עונג וטוב בסיסי שחווינו בעולם הרוחני העליון. שם, הנשמה לא הייתה מוגבלת בגבולות הגוף והחומר הסופי והמתכלה. י

כאן, בעולם החומרי, כשהנשמה נמצאת במצב הכי רחוק והכי הפוך מהאור הנכסף הזה הגעגועים שלה, והכיסופים שלה לדבוק בו שוב, לחזור למצב שהיה לפני ירידתה- יוצרים כוח חזק של רצון ( אותיות צינור) והם אלו שיבנו את הכלי הזה. י
כי כאמור- הכוח החזק ביותר באדם הוא הרצון שלו. י
אמור לי מה אתה רוצה- ואומר לך מי אתה. י
הרצון- הוא הכוח שמוביל את האדם. י
אדם חושב על מה שהוא רוצה- וזה מוביל אותו לכל ההרגשות והפעולות שלו. י


בינה יתרה ניתנה לאשה

כדי שהאשה תצליח לבנות בסיס שיגור שיאפשר ל"חללית" להתרומם- היא הייתה צריכה כוחות מיוחדים. לכן ניתנה לה "בינה יתרה". י

אמרו חז"ל: "נתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מאשר באיש"( מסכת נידה מ"ה ב') י

וכאן המקום להסביר את שני המשפטים שנתפסים בטעות כבעייתיים : י
"נשים דעתן קלה" - הרי אם חז"ל טוענים שלאשה ניתנה בינה יתרה הם לא יכולים לסתור את עצמם- כאשר הם אומרים "נשים דעתן קלה"- ולהכריז שהיא טיפשה יותר מהגבר. י

סימן שיש כאן כוונה אחרת- שדעתן של הנשים פחות כבדה וקשורה לקרקע מזו של הגברים. י
דווקא משום שניתנה לאשה בינה יתרה כדי לתקן את עולם החומר- היא מסוגלת להתרומם מעל עולם החומר, ולהגיע להשגות גבוהות יותר בזכות הבינה היתרה שלה. י
וזו גם הסיבה שנשים אינן צריכות להניח תפילין. משום שיש לאשה בינה יתרה, היא קולטת וחשה מתוך עצמה- באור של הקדושה בלי צורך של "אנטנה מקשרת" כמו התפילין. י

"אשה כשרה עושה רצון בעלה"- "עושה" כלומר מעצבת. י
האשה מעצבת לגבר את הרצון, על פי הבינה היתרה שלה, אם היא כמובן יודעת איך להשתמש נכון בבינה היתרה שלה. על זה כבר אמר קהלת- "חכמת נשים בנתה ביתה ואיוולת בידה – תהרסנה"….י
כלומר אם האשה אינה יודעת איך להשתמש נכון בכוחות שניתנו לה היא יכולה להרוס את הגבר שלה וכך היא הורסת את ביתה במו ידיה. י

ידוע הסיפור על צדיק וצדיקה שהיו נשואים, ומשום שלא נולדו להם ילדים החליטו להתגרש. י
לאחר זמן, הצדיק התחתן עם מרשעת, והצדיקה התחתנה עם רשע. י
עברו מספר שנים, ומה התברר ? י
התברר שהרשע שהיה נשוי לצדיקה- הפך גם הוא לצדיק. י
והצדיק שהיה נשוי למרשעת- הפך לרשע. י
זאת, משום שהכוח של האשה הוא חזק מאוד, וביכולתה להשפיע ולעצב את רצונו של בעלה- לטוב או למוטב… י


אם כך- שני סוגי שכל שונים ניתנו לאשה ולגבר לצורך תפקידיהם השונים :י
לאשה ניתן כוח הבינה שהוא כוח של בניין. י
בניין בוני